כתבו עלינו- ביקורות יין: 3 סומליירים פולנים מול 3 יינות ישראליים/ שמענו בין הגפנים, אלון גונן
אלון גונן: אלו לא יינות שהייתי פותח השנה, אלמלא הגיעו אלי שלושה סומליירים פולנים לארוחת צהרים ספונטנית. זו הפעם הראשונה שהם טועמים יין ישראלי של יקבי בוטיק. עד כה התמצתה חווייתם ביינות ישראליים מסופרמרקט, מרחק ניכר ממה שחיכה להם כאן. כמובן שהם עשו גוגל על כל בקבוק, ואני רק שתקתי, אולי עם חיוך קטן בזווית הפה, כזה שמבקש לא לחשוף יותר מדי. הקרדיט כולו שייך לשלושת הייננים הגדולים שמאחורי כל אחד מיינות אלה, שאחראים לכול הקסם והעומק והמורכבות שבבקבוקים.
יקב קסטל: אלי בן זקן – קסטל גרנד וין 2022: ממשיך את הקו הקלאסי של היקב: יין נקי, מדויק ומאופק. שנת 2022, שהייתה חמה ויבשה, יצרה ענבים מרוכזים בלי עודף דרמה, וזה מורגש ביין. הגוף מלא אך לא כבד, הטאנינים ברורים אבל לא מחוספסים, והאיזון הכללי נשמר יפה. העץ משולב במידה, מלווה ולא מוביל. וכמו יינות קסטל הטובים באמת – מחכות לו עוד כמה שנים טובות בבקבוק כדי להגיע לשיאו. בקצרה: יין רציני, מדויק, בלי מילים גדולות ובלי רעש מיותר.
יקב צרעה: ערן פיק – הרי יהודה 2020: יין שמרגיש מדויק ובנוי היטב. שנת 2020 בהרי יהודה הייתה חמה אך יציבה, מה שאפשר הבשלה שקטה וענבים איכותיים. הבלנד – קברנה סוביניון, סירה, פטי ורדו ומרלו, נותן ליין אופי מאוזן, רעננות שמחזיקה, ושום זן לא משתלט. הטאנינים נוכחים אבל מלוטשים, החומציות שומרת על שלמות המרקם, והגוף כולו הרמוני ומדויק. יין שכבר עכשיו נעים לשתות, אבל צפוי להתפתח ולהתעשר עוד כמה שנים בבקבוק.
יקב וילה וילהלמה: מוטי גולדמן -TIMELESS 2007: יין בן 18 שנים. 70% קברנה סוביניון ו-30% מרלו. צבע אדום בוהק עם שוליים מעט חומים. פרי בשל ועוצמתי. מבנה יציב, טאנינים מלוטשים, וחומציות שמחזיקה לאורך כל הדרך. זהו יין מרוכז ומדויק שלא צריך להוכיח את עצמו, תענוג רצוף ומרגש, שמראה מה אפשר להשיג כשיינן יודע בדיוק מה הוא עושה, החל מהכרם עם הבשלה איטית ואחידה, שהעניקה מבנה פרי עשיר שמאפשר ליין להחזיק מעמד ולהתפתח בבקבוק לאורך שנים רבות. זהו יין שמזמין להתבונן, לשתות לאט, ולהעריך את כל ההקפדה והאיפוק שנמצאים בו.
סומלייה פולני 1 – הטכני
על וילה וילהלמה 2007: “זה יין שממש מכבד את הזמן. מבנה מרשים, טאנין שעבר שיוף יפה, ורכבת פרי שנותרה בחיים. פשוט קלאסיקה”.
על קסטל גרנד וין 2022: "פה רואים ויניפיקציה מדויקת. עדיין צעיר, כמובן, אבל הפוטנציאל שלו בולט. חמיצות נכונה, טאנין מהודק. זה יין שבאמת צריך עוד שש־שבע שנים”.
על צרעה הרי יהודה 2020: “הבלנד עובד מצוין. אפשר להרגיש את החדות של הפטי ורדו ואת הרכות של המרלו. זה יין עם חתימה ברורה של טרואר. הרבה יותר אירופי ממה שחשבתי שאמצא בישראל”.
פולני 2 – הרגשי
על וילה וילהלמה 2007: "“זה יין שמרגישים בו סיפור. יש בו רכות של גיל, אבל גם כוח. כזה שממלא את החדר לפני שהוא ממלא את הכוס”.
על קסטל 2022: “הוא יפה כבר עכשיו, אבל אתה מרגיש שהוא עוד לא סיפר חצי מהסיפור שלו. יש בו נוכחות, אבל עדיין סגור טיפה. זה כמו להכיר מישהו מרשים בפגישה הראשונה”.
על צרעה 2020: “הכי נגיש מבין השלושה. חם, חי, זורם. זה יין שהייתי שותה גם בלי אוכל, פשוט כי הוא עושה חשק ללגימה נוספת”.
פולני 3 – הסקפטי שהופתע
על וילה וילהלמה 2007: “אם זה יין ישראלי – אז אני צריך לעדכן כמה מרצים בפולין. באמת לא חשבתי שתמצאו יציבות כזאת אחרי 18 שנה. כל הכבוד”.
על קסטל גרנד וין 2022: “אני לא מת על יינות צעירים בדרך כלל, אבל פה זה מעניין. מרגיש יין שיש לו מקום להגיע אליו. הייתי רוצה לטעום אותו בעוד עשור”.
על צרעה 2020: “זה היה לי הכי ‘ישראלי’ בקטע טוב. יש שמש, יש אנרגיה, יש פרי. זה בלנד שמרגיש מדויק אבל לא מתאמץ. פשוט טעים”.
לסיכום: מה שהתחיל כציפייה ליינות “ישראליים מהסופר”, נגמר בשלושה פולנים מחייכים, מופתעים, ומודים שבישראל יודעים לייצר יין ברמה גבוהה באמת. ואני? ישבתי מולם בשקט, נתתי להם לגלות לבד, ורק נהניתי לראות איך שלושת היינות האלה עושים בשבילי את כל העבודה.
ומה אמרה הפולניה? "אתם תבלו ותשתו יין, ואני אשב לבד בחושך".
- מאת אלון גונן
- עורך: רני רוגל
- פורסם ב- 19.12.25
